סולטאן מולא נ' הפניקס חברה לבטוח בע"מ גבעתיים - פסקדין

פסק דין

רקע:

1.זוהי תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, כתוצאה מתאונה שאירעה ב-31/05/00.

התביעה מוגשת עפ"י חוק הפיצויים נפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975, בטענה שהמדובר הוא בתאונת דרכים, והיא מוגשת נגד מבטחת הרכב המעורב בתאונה הנטענת, עפ"י פוליסה לביטוח חובה.

2.הנתבעת מודה בכיסוי הביטוחי, אם-כי כופרת בנסיבות התאונה הנטענות.

אוסיף, כי נסיבות התאונה כנטען, מהוות תאונת דרכים עפ"י חוק הפלת"ד, מאחר והאירוע התרחש עקב "טיפול דרך", ודומה כי בשאלה זו אין מחלוקת בין הצדדים.

בשל המחלוקת העובדתית, פוצל הדיון, והראיות נשמעו בשאלת החבות בלבד.

נסיבות התאונה/גרסת התובע:

3.התובע טען, כי תוך כדי נהיגתו ברכבו מכפר יאסיף לכיוון ירקא, שם לבו כי הרכב התחמם, כפי שהמחוגים לימדו, עצר בצדי הדרך, פתח את מכסה המנוע, ללא שכיבה את המנוע תחילה, ומשהושיט ידו השמאלית אל מכסה הרדיאטור, ומאחר שהרדיאטור היה חם מאוד

"...הוא נבהל מאוד והוציא את ידו השמאלית באופן פתאומי ומהיר, בעקבות כך ידו השמאלית פגעה בשרשרת הדונימו (כך במקור – ס.י) הנמצאת ליד הרדיאטור ונפגעה קשות." (סעיף 3 לתביעה).

כתוצאה מהתאונה, נחבל התובע באצבע 2, יד שמאל.

ראיות התביעה:

4.מטעם התובע העיד הוא לבדו, ועדותו נותרה עדות יחידה.

בעדותו חזר התובע על גרסתו הנ"ל, הוסיף כי לאחר שנפגע הגיעו אנשים, עוברי אורח, אותם לא הכיר, והושיטו לו עזרה, פלסטר, ומים; הוא חבש את ידו, הוסיף מים לרדיאטור, המתין קמא עד שהמנוע התקרר, והמשיך בדרכו לביתו.

האירוע, עפ"י הנטען, אירע בשעות אחר הצהריים, אלא שעל אף חומרת הפגיעה באצבעו השניה – יד שמאל (מאוחר יותר אובחן שבר), התובע לא פנה בערבו של אותו יום לטיפול רפואי, ורק למחרת בשעות הצהריים פנה לבי"ח גליל מערבי בנהריה, כאשר אחיו הוא זה שהסיע אותו ברכבו וליווה אותו לבית החולים.

5.מלבד טענותיה של הנתבעת בדבר חוסר מהימנותו של התובע, והסתירות שנתגלו, טענה עוד כי עדותו של התובע נותרה עדות יחידה של בעל דין שאין לה סיוע. על-כן, שומה על בית-המשפט לדחות את התביעה, זאת משום שבתום שמיעת הראיות לא נמצאו אותם טעמים המהווים הנמקה מספקת למתן פסק-דין על-פי אותה עדות יחידה.

דיון והכרעה:

6.אפתח ואומר שהתובע הותיר עלי רושם אמין ומהימן; ואין לומר כי הסתירות שנתגלו, לטענת הנתבעת, מצביעות על גרסה מופרכת ושקרית.

לדוגמא, ניתן אמנם לתהות איך ייתכן שהתובע המתין עד למחרת היום, עד שפנה לקבלת טיפול רפואי, על-אף חומרת הפגיעה; אלא שזאת הסביר בכך שהוא למוד-תאונות מתוקף מקצועו בבניין ובמסגרות, כך שאין הוא "מתרגש" מתאונה שכזו.

כן ניתן להבין את הסברו של התובע, שלא רצה לנסוע ברכבו, שהתחמם זה עתה, לבית-החולים בנהריה, והמתין לאחיו, עד שהלה חזר מעבודתו בשעות הצהריים.